על הנייר, 2026 היא שנה טובה לגיוסים בהייטק הישראלי. לפי גלובס, חברות ישראליות גייסו כ-9.6 מיליארד דולר בשמונת החודשים הראשונים של השנה, ובמחצית הראשונה הגיוסים קפצו ב-52% לעומת התקופה המקבילה. לפי סקירה ראשונית, ברבעון השלישי גויסו כ-3.6 מיליארד דולר ב-91 סבבים. אבל כשמפרקים את המספרים, מתגלה שוק שונה מאוד מזה של הבום הקודם.
הנתון הבולט ביותר הוא הריכוז בסייבר. לפי אותה סקירה, חברות סייבר גייסו כ-4.3 מיליארד דולר בשלושת הרבעונים הראשונים, כ-38% מכלל הגיוסים. השבוע לבדו הודיעו Sentra על 150 מיליון דולר, Daylight על 80 מיליון ו-Bay על 50 מיליון, וסייברה לקראת סבב של 800 מיליון דולר. סבב אחד כזה שווה כמעט את כל מה שגויס בהייטק הישראלי באוקטובר, כ-872 מיליון דולר ב-14 סבבים, לפי כלכליסט.
הדפוס השני הוא פחות סבבים, גדולים יותר. משקיעים מעדיפים לשים סכומים עצומים על מעט חברות שנראות כמו מנצחות, בעיקר באבטחת AI ובתשתיות AI, מאשר לפזר כסף על הרבה סטארטאפים בשלבים מוקדמים. התוצאה היא שוק דו-שכבתי: חברות מעטות שמגייסות מאות מיליונים בשווי של מיליארדים, ורבות אחרות, בתחומים כמו פודטק, פינטק וכלי תוכנה, שמתקשות לגייס ונאלצות לצמצם.
למה זה מסוכן? כי ההצלחה של ההייטק הישראלי נבנתה תמיד על רוחב: אלפי סטארטאפים בתחומים שונים, שמתוכם צמחו כמה הצלחות גדולות. כשהכסף מתרכז בתחום אחד ובכמה חברות, כל התעשייה נעשית רגישה יותר לשינויים בתחום הזה. אם הבהלה לאבטחת AI תירגע, או אם ענקיות הסייבר יחליטו לבנות את היכולות בעצמן במקום לקנות, חלק גדול מהגיוסים של השנה ייראה כמו בועה.
זה לא אומר שהמשקיעים טועים. הסייבר הישראלי הוא אחד המותגים החזקים בעולם, והבעיות שהחברות האלה פותרות אמיתיות. אבל מדינה שרוצה תעשייה יציבה צריכה לשאול לא רק כמה כסף נכנס, אלא לאן הוא הולך, ומה קורה לכל מי שנשאר מחוץ לבהלה.
