כמעט בכל רגע שאתם משתמשים באינטרנט, אתם משתמשים בתוכנה שאף אחד לא קנה. רוב שרתי העולם רצים על לינוקס, מערכת ההפעלה אנדרואיד בנויה עליה, ובערך שניים מכל חמישה אתרים בעולם בנויים על וורדפרס. כל אלה הם "קוד פתוח". אז מה זה בעצם, ואיך תוכנה שמחולקת בחינם מחזיקה תעשייה של טריליוני דולרים?
קוד פתוח הוא תוכנה שהקוד שלה, ה"מתכון" שממנו היא בנויה, גלוי לכולם. כל אחד יכול לקרוא אותו, להשתמש בו, לשנות אותו ובדרך כלל גם להפיץ גרסה משלו, בכפוף לתנאי הרישיון. זה ההפך מתוכנה "סגורה", שבה רק החברה שפיתחה אותה רואה את הקוד. לינוקס, למשל, נוצרה ב-1991 על ידי סטודנט פיני בשם לינוס טורבלדס, ומאז נבנתה על ידי אלפי מפתחים מכל העולם, חלקם מתנדבים וחלקם עובדים בחברות שמממנות את העבודה.
למה חברות נותנות קוד בחינם? כי זה משתלם להן. במקום שכל חברה תבנה מערכת הפעלה משלה, כולן משתמשות באותה תשתית ומשקיעות בשיפור שלה, וחוסכות מיליארדים. הכסף מגיע ממה שבונים מעל: שירותי ענן, תמיכה, מוצרים מסחריים. גם חברות ישראליות בנויות על קוד פתוח, וג'יפרוג, למשל, צמחה מתוך הצורך לנהל את אינספור הרכיבים הפתוחים שמהם בנויה תוכנה מודרנית. גם OpenAI, כשהודיעה השבוע על רכישת Pierre, הבטיחה שהספריות הפתוחות של החברה יישארו פתוחות.
אבל למודל הזה יש נקודת תורפה: האנשים. פרויקטים קריטיים רבים מתוחזקים על ידי קבוצות קטנות, לפעמים על ידי אדם אחד או שניים, שבודקים כל שינוי, מתקנים כל פרצה ועונים לכל דיווח. הבינה המלאכותית מוסיפה עכשיו לחץ חדש. כלי AI מוצאים פרצות בקצב חסר תקדים: OpenAI דיווחה השבוע על 948 פגיעויות בליבת לינוקס שנמצאו בידי סוכנים. זה טוב לאבטחה, אבל מישהו צריך לבדוק ולתקן את כל זה. מתחזקי לינוקס כבר התלוננו השנה על גל של דיווחים שקשה לעמוד בו.
מה זה אומר לכם? שהבטיחות של האינטרנט תלויה במידה רבה באנשים שרוב העולם לא מכיר. כשחברה גדולה מממנת מתחזקים, תורמת קוד או משתפת פעולה בתיקון פרצות, היא לא עושה טובה. היא שומרת על התשתית שעליה היא עצמה בנויה. ובפעם הבאה שהטלפון או האתר מבקשים להתקין עדכון, זכרו שמאחוריו עומדים לא פעם מתנדבים שעבדו כדי לסגור פרצה שאתם אפילו לא ידעתם עליה.
