"חברת הסייבר גייסה 150 מיליון דולר בסבב C", "הסטארטאפ יצא מהסטלת' עם גיוס סיד של 24 מיליון", "החברה הוערכה בשווי של 3.8 מיליארד דולר". כותרות כאלה מופיעות כמעט כל יום בחדשות ההייטק הישראלי. אבל מה הן אומרות בעצם? הנה מדריך קצר לשפת הגיוסים.
סטארטאפ צריך כסף כדי לגדול לפני שהוא מרוויח: לשלם משכורות, לפתח מוצר ולמצוא לקוחות. את הכסף הזה הוא מקבל בדרך כלל מקרנות הון סיכון ומשקיעים פרטיים, שנותנים כסף תמורת חלק מהבעלות על החברה, כלומר מניות. הגיוס נעשה בשלבים, שנקראים "סבבים". סבב פרה-סיד או סיד ("זרע") הוא הכסף הראשון, כשיש בעיקר רעיון, צוות ואולי מוצר ראשוני. סבב A מגיע בדרך כלל כשיש כבר מוצר ולקוחות ראשונים, וצריך כסף כדי לגדול. סבבים B, C ומעלה מממנים התרחבות, כניסה לשווקים חדשים ולפעמים רכישות.
ומה זה "שווי"? כשמשקיע נותן 100 מיליון דולר תמורת 10% מהחברה, המשמעות היא שהחברה מוערכת בשווי של מיליארד דולר. חשוב להבין: זה לא סכום שיש לחברה בבנק, ולא מחיר שמישהו ישלם עליה מחר. זו הערכה שמשקפת את מה שהמשקיעים מאמינים שהחברה תהיה שווה בעתיד. חברה בשווי של מעל מיליארד דולר שעדיין פרטית נקראת "חד-קרן" (יוניקורן).
למה משקיעים מוכנים לסכן כל כך הרבה כסף? כי זה מודל של "מעטים מנצחים בגדול". רוב הסטארטאפים נכשלים או נמכרים בסכום צנוע, אבל הצלחה אחת גדולה יכולה להחזיר לקרן את כל ההשקעות האחרות ויותר. מי שהשקיע מוקדם ב-Wiz, שנמכרה לגוגל ב-32 מיליארד דולר, הרוויח פי כמה מונים. זו גם הסיבה שמשקיעים מחפשים חברות שיכולות לגדול מהר מאוד, ולא רק עסקים רווחיים.
ומה זה אומר כשקוראים על גיוס? גיוס גדול הוא סימן לאמון של משקיעים, אבל לא הבטחה להצלחה. כפי שהראתה השבוע הסגירה של Explorium, שגייסה יותר מ-127 מיליון דולר, גם חברה שגייסה הרבה יכולה להיסגר אם השוק משתנה. וחשוב לזכור עוד דבר: גיוס לפי שווי גבוה מחייב את החברה לצמוח בהתאם, אחרת הגיוס הבא יהיה קשה יותר.
