מאז 2022, ארה"ב מגבילה את מכירת השבבים המתקדמים ביותר לאימון ולהפעלה של בינה מלאכותית לסין. ההיגיון ביטחוני: שבבים כאלה מאפשרים לבנות מודלים חזקים, ומודלים חזקים יכולים לשמש גם לצבא, לריגול ולמתקפות סייבר. במשך השנים ההגבלות הורחבו והוחמרו, ואנבידיה, שמחזיקה ברוב השוק, נאלצה לפתח גרסאות מוחלשות במיוחד לשוק הסיני ולקבל רישיונות ממשלתיים כדי למכור גם אותן.
האיסור חל על השבבים עצמם, אבל השבבים קטנים, יקרים ומבוקשים מאוד, וזו נוסחה שמזמינה הברחה. הדרך הנפוצה היא דרך מדינה שלישית: חברה במדינה שמותר למכור לה, למשל בדרום-מזרח אסיה, קונה שרתים עם שבבים מתקדמים, מצהירה שהם מיועדים למרכז נתונים מקומי, ובפועל חלק מהם ממשיכים לסין. לפעמים השרתים נשלחים פיזית, ולפעמים הם נשארים במקום ונותנים לחברות סיניות גישה מרחוק, מה שמעורר שאלה משפטית נפרדת.
הקושי באכיפה הוא שהיצרן לא שולט במה שקורה אחרי המכירה. אנבידיה מוכרת לחברות שמרכיבות שרתים ולמפיצים, והם מוכרים הלאה. כדי לדעת שמעבד מסוים לא הגיע לסין, צריך לעקוב אחריו לאורך כל השרשרת, ולבדוק שהוא באמת נמצא במרכז הנתונים שבו הוא אמור להיות. ב-2025 הגישה סינגפור כתב אישום בפרשת הונאה שקשורה לשרתים עם שבבים של אנבידיה, מקרה שהראה עד כמה קל להסוות את היעד האמיתי.
כאן נכנסת Megaspeed, חברת הענן מסינגפור שבמרכז פרשת ג'נסן הואנג. חוקרי משרד המסחר האמריקאי חשדו שהיא הסיטה שבבים של אנבידיה לסין, ולפי דיווח בבלומברג, נמצאו פערים גדולים בין כמות השבבים שהיא ייבאה לבין מה שנמצא בפועל במרכזי הנתונים שלה. החברה מכחישה, ואנבידיה אומרת שהיא יודעת היכן נמצא כל מעבד שנפרס. החשד מקבל משקל אחר בגלל הדיווחים שבכירה לשעבר בחברה חשודה בעבודה עבור המודיעין הסיני.
מה זה אומר הלאה? אם יתברר שהיו הברחות בהיקף גדול, הלחץ בוושינגטון יהיה להחמיר את הכללים: לחייב את היצרנים לעקוב אחרי כל שבב, להגביל מכירות למדינות מעבר ואולי לחייב מנגנון שמאפשר לאתר שבב מרחוק. כל אחד מהצעדים האלה יפגע במכירות של אנבידיה, ובעקיפין גם בחברות הישראליות שמספקות לה רכיבים, ציוד ותוכנה. הפרשה האישית של מנכ"ל עלולה להפוך למדיניות שתשנה את כל התעשייה.
