"ניאו-קלאוד" (Neocloud) הוא כינוי לדור חדש של ספקיות ענן שמתמחות כמעט רק בדבר אחד: השכרת כוח חישוב לבינה מלאכותית, כלומר גישה למעבדים גרפיים של אנבידיה. בניגוד לאמזון, מיקרוסופט וגוגל, שמוכרות מאות שירותים שונים, החברות האלה עושות דבר אחד ומנסות לעשות אותו מהר ובזול יותר. הבולטות שבהן הן CoreWeave האמריקאית, Nebius, שרכשה לאחרונה את הסטארטאפ הישראלי Inferize, ו-Crusoe.
איך הן צמחו כל כך מהר? בתחילת הבום של ה-AI, היה מחסור חמור במעבדים של אנבידיה. חברות קטנות וזריזות הצליחו להשיג מעבדים, לבנות מרכזי נתונים במהירות ולהציע אותם ללקוחות שלא יכלו לחכות לענקיות. אנבידיה עצמה עודדה את זה, כי ניאו-קלאודים הם לקוחות שתלויים בה לחלוטין, ומאזנים את הכוח של ענקיות הענן שמפתחות שבבים משלהן.
מי הלקוחות? בעיקר חברות AI גדולות שצריכות כוח חישוב עצום, וגם ענקיות הענן עצמן, שקונות קיבולת מהניאו-קלאודים כשאין להן מספיק בעצמן. זה גם החולשה הגדולה של המודל: רוב ההכנסות מגיעות מקומץ לקוחות, ואם אחד מהם מחליט לבנות לבד או לעבור לספק אחר, ההשפעה מיידית. ראינו את זה בשבוע שעבר, כשגוגל השתלטה על אתר מרכז נתונים ש-Crusoe פיתחה בוויומינג, אחרי שלפי הדיווחים Crusoe לא הצליחה להחתים עליו לקוחות.
והחולשה השנייה היא החוב. כדי לקנות מעבדים ולבנות מרכזי נתונים, הניאו-קלאודים לוקחים הלוואות ענק, לפעמים כשהמעבדים עצמם משמשים כבטוחה. כל עוד הביקוש גדל, זה עובד: ההכנסות מכסות את ההחזרים. אבל אם הביקוש יאט, אם המחירים יירדו או אם המעבדים יאבדו ערך מהר מהצפוי, החברות האלה יהיו הראשונות להרגיש. לכן משקיעים רואים בהן מדד רגיש במיוחד למצב של בום ה-AI.
השורה התחתונה: הניאו-קלאודים הם תוצר ישיר של עידן ה-AI, ובמידה רבה גם ההימור הממונף ביותר עליו. כשהן מדווחות על צמיחה חזקה, כמו CoreWeave השבוע, זה סימן שהביקוש עדיין שם. כשהן ייתקלו בקשיים, זה יהיה כנראה הסימן הראשון לכך שהבום מתקרר.
