ב-8 בנובמבר, יום אחרי שג'נסן הואנג הודה ברומן עם אליס הואנג, אישה שגורמי מודיעין אמריקאיים חושדים שעבדה עבור סין, הדירקטוריון של אנבידיה הודיע על חקירה, וקבע באותה הודעה שהוא מביע אמון בהנהגת המנכ"ל. ארבעה ימים אחר כך, לפי וול סטריט ג'ורנל, אותו דירקטוריון נערך להדיח אותו. מה קרה בין לבין? דיווח אחד: קשר נוסף, הפעם עם סגנית נשיא שכפופה להואנג ישירות.
למה זה משנה יותר מחשד לריגול?
זה נשמע הפוך, אבל זה הגיוני מבחינת דירקטוריון. החשד לריגול עדיין לא הוכח, אנבידיה מכחישה שסודות נפגעו, וחקירה כזאת יכולה להימשך חודשים. לעומת זאת, קשר רומנטי בין מנכ"ל לעובדת שכפופה לו הוא בעיה ברורה של ממשל תאגידי: ניגוד עניינים בהחלטות על שכר, קידום ותקציבים, סיכון לתביעות, ושאלה אם המנכ"ל דיווח עליו לדירקטוריון כמו שהכללים מחייבים.
יש תקדימים
בארה"ב, הכללים האלה כבר הפילו מנכ"לים של חברות ענק. מנכ"ל אינטל, בריאן קרזניץ', התפטר ב-2018 אחרי שהתברר שניהל קשר עם עובדת, בניגוד למדיניות החברה. מנכ"ל מקדונלדס, סטיב איסטרברוק, פוטר ב-2019 מסיבה דומה. בשני המקרים, הדירקטוריון לא נדרש להוכיח נזק עסקי: עצם ההפרה של הכללים, ובמיוחד אי-גילוי, הספיקה.
והבעיה של הדירקטוריון עצמו
יש כאן גם מבוכה לדירקטוריון. אם הוא הביע אמון בהואנג ב-8 בנובמבר בלי לדעת על הקשר השני, זה מעלה שאלה כמה הוא באמת ידע על מה שקורה בחברה. אם ידע, ההודעה ההיא נראית היום כמו טעות של שיקול דעת. כך או כך, דירקטוריון שהכריז על אמון ואז שוקל הדחה אחרי ארבעה ימים צריך להראות שהוא פועל לפי כללים, ולא לפי כותרות.
מה זה אומר הלאה?
גם אם הואנג יישאר, הימים שבהם הוא היה מעל לכללים נגמרו. אנבידיה תצטרך מנגנוני פיקוח שחברות בגודל שלה היו אמורות לבנות מזמן: מדיניות ברורה, יו"ר דירקטוריון חזק ותוכנית ירושה. זה לקח לא רק לאנבידיה, אלא לכל חברה, גם בישראל, שבנתה את עצמה סביב מייסד אחד חזק.
