תסתכלו על החודש האחרון בבורסה של חברות התוכנה הישראליות הוותיקות, ותמצאו דפוס. אמדוקס צנחה לרמה הנמוכה ביותר מאז 2014, אחרי שהלקוחה השנייה בגודלה, טי-מובייל, איימה לעזוב, והחברה צפתה ירידה של עד 18% בהכנסות. פייבר דיווחה שמספר הקונים הפעילים שלה ירד ב-25.8% בשנה. פריון נמכרת לאפל ההודית ב-420 מיליון דולר, אחרי שנים של שחיקה. ומאנדיי מגיעה היום לדוחות כשהצמיחה שלה מאטה והמניה צנחה השנה.
כל אחת מהחברות האלה מספרת סיפור קצת אחר, אבל לכולן יש מכנה משותף: הן נבנו בעידן שבו התוכנה עצמה הייתה היתרון. אמדוקס בנתה מערכות מורכבות שרק היא ידעה לתחזק. פייבר חיברה בין מי שצריך עבודה לבין מי שיודע לעשות אותה. מאנדיי מכרה כלי לניהול עבודה לפי מספר המשתמשים. בכל המקרים האלה, הבינה המלאכותית מכרסמת בדיוק בנקודה שבה החברה הרוויחה.
והתגובות שונות. מאנדיי בחרה בניתוח כואב: צמצום של כ-20% מכוח האדם ומעבר לפלטפורמת סוכנים. פייבר מנסה להישען על שירותים לעסקים, ומודה שהתנועה לשוק שלה תמשיך לרדת. אמדוקס מנסה לגוון, עם כניסה לתחום הביטוח, אבל המשבר עם טי-מובייל מראה כמה היא עדיין תלויה בלקוחות בודדים. ופריון בחרה בפתרון הפשוט ביותר: להימכר.
בצד השני של המפה עומדות חברות שנהנות בדיוק מאותו שינוי. נובה, קמטק וטאואר רשמו רבעוני שיא, כי הבינה המלאכותית צריכה שבבים. ג'יפרוג זינקה, כי סוכני AI כותבים יותר קוד שצריך לנהל. חברות הסייבר הצעירות גייסו מיליארדים. ההייטק הישראלי לא נחלש, הוא מתחלק: מי שמוכר את התשתית של עידן הבינה המלאכותית צומח, ומי שמוכר עבודה שהבינה המלאכותית יכולה לעשות, נאבק.
השאלה הגדולה היא מה יקרה לחברות הוותיקות בשנים הקרובות. חלק יצליחו להמציא את עצמן מחדש, כמו שחברות ישראליות עשו בעבר במעברים טכנולוגיים קודמים. חלק יימכרו, לעיתים במחירים נמוכים בהרבה משווי השיא שלהן. וחלק עלולות להתכווץ בשקט. עבור אלפי העובדים בחברות האלה, ועבור המשקיעים הישראלים שמחזיקים בהן דרך קרנות הפנסיה, זו לא שאלה תיאורטית.
