בשבוע שעבר עדכנה גוגל את הכללים לבתי הספר שמשתמשים בחשבונות Google Workspace for Education: בית ספר שיחסום לגמרי את כלי הבינה המלאכותית של החברה, יגלה שהתלמידים שלו איבדו גם את החיפוש של גוגל. ההסבר של החברה הוא שהחיפוש והבינה המלאכותית כבר שלובים זה בזה עמוק מדי כדי להפריד ביניהם. זה נשמע טכני. בפועל, זו החלטה עסקית מובהקת.
נתחיל מהעובדות: לגוגל אין בעיה טכנית אמיתית להציע חיפוש בלי סיכומי AI. היא עשתה את זה במשך עשרות שנים, וגם היום יש בחיפוש שלה מסנן "אינטרנט" שמציג רק קישורים. כשהיא בוחרת לא לתת לבתי הספר אפשרות פשוטה לכבות את ה-AI ולהשאיר את החיפוש, היא לא נכנעת למגבלה טכנית. היא משתמשת בשליטה שלה בחיפוש כדי לדחוף אימוץ של המוצר החדש שלה.
והמוצר הזה שנוי במחלוקת. ביולי דירג ארגון Common Sense Media את תכונות ה-AI בחיפוש של גוגל כ"סיכון בלתי קביל" לתלמידים, בין היתר כי בבדיקות שלו מצב ה-AI השלים מטלות בית ב-180 מתוך 180 ניסיונות, וכי הוא לא זיהה באופן אמין ילדים במצוקה. גוגל דחתה את הממצאים. אבל במקום להתמודד עם הביקורת, היא מעבירה את ההחלטה לבתי הספר, עם תנאי שהופך אותה כמעט לבלתי אפשרית.
זה דפוס מוכר של חברות טכנולוגיה דומיננטיות: לקשור מוצר חדש למוצר שאי אפשר בלעדיו. מערכת חינוך שתלויה בחיפוש של גוגל, במיילים של גוגל ובמסמכים של גוגל, לא באמת יכולה לומר לא. וכשהלקוח לא יכול לומר לא, "בחירה" היא מילה מכובסת ללחץ. לא מפתיע שסנאטורים מהמפלגות בארה"ב כבר שואלים את גוגל שאלות על הדחיפה שלה לבינה מלאכותית בבתי הספר.
למה זה צריך להטריד בישראל? כי גם כאן בתי ספר רבים עובדים עם כלים של גוגל, ותלמידים משתמשים בחיפוש שלה כל יום. ההחלטה אם ואיך להכניס בינה מלאכותית לכיתה צריכה להתקבל בידי מחנכים, הורים ומשרד החינוך, על בסיס שיקולים פדגוגיים, ולא להיכפות דרך הגדרות של ספקית טכנולוגיה. מערכת החינוך בישראל צריכה לשאול כבר עכשיו מה החלופות שלה, לפני שההחלטה תתקבל בשבילה.
