עד לפני שבוע, השאלה "מה יקרה לאנבידיה בלי ג'נסן הואנג" הייתה תרגיל תיאורטי. הואנג ייסד את החברה ב-1993, הוביל אותה יותר משלושים שנה והפך אותה לחברה הציבורית השווה בעולם. השבוע, כשסנאטור רפובליקני קרא לו להתפטר, ויושב ראש ועדה בבית הנבחרים איים לזמן אותו, השאלה הזאת הפכה לשאלה שהמשקיעים מתמחרים בכל יום מסחר.
בכלכלה קוראים לזה "סיכון איש מפתח": מצב שבו השווי של חברה תלוי במידה חריגה באדם אחד. באנבידיה הסיכון הזה קיצוני. הואנג הוא לא רק המנכ"ל, הוא הפנים של החברה מול לקוחות כמו מיקרוסופט וגוגל, מול ממשלות, ובמיוחד מול הבית הלבן. הוא גם זה שקבע את ההימורים האסטרטגיים הגדולים, מהשקעה בתוכנה לחישוב מקבילי לפני עשרים שנה ועד רכישת מלאנוקס הישראלית, שהפכה לבסיס של עסקי התקשורת של החברה.
והבעיה היא שאין יורש מוכר. בניגוד לחברות שבהן המעבר מהמייסד למנכ"ל הבא תוכנן במשך שנים, באנבידיה לא ברור מי יכול להחליף את הואנג. לחברה יש הנהלה בכירה חזקה, אבל אף אחד מחבריה לא בנה מעמד ציבורי שקרוב לשלו. מבחינת המשקיעים, זה אומר שגם תרחיש של עזיבה מסודרת כרוך באי ודאות גדולה.
מצד שני, כדאי לא להגזים. העסק של אנבידיה לא נשען על הנאומים של המנכ"ל, אלא על מוצרים שאין להם כרגע תחליף אמיתי בשוק, על מערכת תוכנה שמפתחים בכל העולם תלויים בה ועל הזמנות שנחתמו לשנים קדימה. חברות גדולות שרדו עזיבה של מייסדים גם בנסיבות קשות. הסיכון האמיתי הוא לא שאנבידיה תקרוס בלי הואנג, אלא שהיא תאבד את היתרון של מי שמקבל החלטות מהר, בשוק שבו כל רבעון נחשב.
ומה עם ישראל? מרכז הפיתוח של אנבידיה בישראל, שנבנה סביב מלאנוקס, הוא אחד הגדולים של החברה וזכה להשקעות גדולות בהרחבה בתקופת הואנג. מנכ"ל חדש לא בהכרח ישנה את זה, אבל הוא גם לא מחויב לזה באותה מידה. בשביל אלפי העובדים בישראל, השאלה מי יעמוד בראש אנבידיה בעוד שנה היא הרבה פחות תיאורטית ממה שהיא נראית.
