כשחברות טכנולוגיה פיטרו בהמוניהם ב-2022 וב-2023, ההסבר היה פשוט: הריבית עלתה, הכסף הזול נגמר, החברות גייסו יותר מדי עובדים בתקופת הקורונה. זה היה משבר, ומשברים נגמרים. גל הפיטורים של 2026 שונה, וחשוב להבין למה, כי ההבדל קובע מה יקרה לאלפי עובדי הייטק, גם בישראל.
תסתכלו על הרשימה של החודשים האחרונים. קנבה, אחת מחברות התוכנה המצליחות בעולם, פוגעת ב-22% מהעובדים. מאנדיי צמצמה כ-20%. אטרה כ-10%. קוואלקום מפטרת על בסיס הערכות ביצועים, ומנכ"ל החברה כתב שהמטרה היא "תרבות ביצועים חזקה יותר". אלה לא חברות שקורסות. רובן רווחיות או קרובות לכך. הן מפטרות כי הן מחליטות שהן יכולות, וצריכות, לעבוד עם פחות אנשים.
ההחלטה הזו נשענת על שתי הנחות. הראשונה: כלי בינה מלאכותית מאפשרים לעשות יותר עם פחות. מתכנת עם סוכני קוד מספק יותר; צוות שירות עם בוט צריך פחות נציגים. השנייה, והפחות מדוברת: המשקיעים מתגמלים את זה. חברה שמודיעה על "מעבר ל-AI" ועל שיפור ברווחיות מקבלת לעיתים קרובות קפיצה במניה, בדיוק ההפך מהתגובה לפיטורים בעבר.
כן, יש גם "AI washing": חלק מהחברות משתמשות בבינה מלאכותית כהסבר נוח לקיצוצים שנובעים מהאטה בצמיחה, מלחץ של משקיעים או, בישראל, מהשקל החזק. אבל זה דווקא מחזק את הטענה: גם כשה-AI הוא לא הסיבה, הוא הפך להצדקה מקובלת. ומה שמקובל להצדיק, נעשה יותר.
מה זה אומר לעובדים? שהציפייה ש"השוק יחזור" עלולה להיות שגויה. התפקידים שנעלמים, בעיקר תפקידי ביניים, תמיכה ופיתוח כללי, לא בהכרח יחזרו גם כשהכלכלה תשתפר. מנגד, הביקוש לאנשים בשבבים, בתשתיות, באבטחה וביכולת להטמיע בינה מלאכותית בפועל רק עולה. ההמלצה הכי כנה למי שעובד היום בחברת תוכנה: לא לחכות שהגל יעבור, אלא לשאול איפה התפקיד שלך עומד ביחס לכלים שכבר קיימים, ולהתחיל לזוז לפני שמישהו אחר מחליט בשבילך.
