חוות שרתים בחלל נשמעות כמו רעיון מסרט מדע בדיוני. אבל בשבוע שבו רמון.ספייס הישראלית גייסה 124 מיליון דולר כדי לבנות מערכות מחשוב ללוויינים, ויצרנית הזיכרון מיקרון השקיעה בה, שווה לשאול: למה חברות רציניות משקיעות בזה, ומה צריך לקרות כדי שזה יעבוד?
מה הבעיה שמנסים לפתור?
מרכזי הנתונים של הבינה המלאכותית צורכים כמויות עצומות של חשמל ומים לקירור. בחלק מהמדינות כבר יש התנגדות ציבורית להקמת חוות שרתים חדשות, ורשתות החשמל מתקשות לעמוד בביקוש. החלל מציע, לפחות על הנייר, שני יתרונות: אנרגיה סולארית שזמינה כמעט כל הזמן, בלי עננים ובלי לילה במסלולים מסוימים, וסביבה שבה אפשר לפזר חום בלי להשתמש במים.
הצעד הראשון: לוויינים חכמים
לפני חוות שרתים שלמות במסלול, יש שלב צנוע יותר שכבר קורה: לוויינים שמעבדים את הנתונים שלהם בעצמם. היום, רוב הלוויינים שולחים לכדור הארץ כמויות עצומות של מידע גולמי, תמונות, אותות ומדידות, ושם הוא מעובד. זה יקר ואיטי, כי רוחב הפס מוגבל. לוויין שיכול לנתח את התמונה בעצמו ולשלוח רק את התוצאה, חוסך זמן וכסף. זה התחום של רמון.ספייס.
מה רמון.ספייס עושה בדיוק?
החברה מפתחת מערכות שמאפשרות ללוויינים לעבד, לאחסן ולשדר נתונים במסלול. האתגר הוא שמחשבים רגילים לא שורדים בחלל: קרינה משבשת את השבבים, הטמפרטורות קיצוניות, ואין אפשרות לתקן תקלה. לפי המנכ"ל, אבי שבתאי, החברה הוכיחה ש"מחשוב ברמה של כדור הארץ עובד בחלל". הגיוס החדש, בהובלת PSG, נועד להגדיל את הייצור להיקפים מסחריים.
למה עכשיו?
שני דברים השתנו. הראשון: עלות השיגור ירדה בצורה דרמטית בעשור האחרון, בזכות טילים רב-פעמיים, וזה הפך רעיונות שהיו יקרים מדי לאפשריים. השני: מספר הלוויינים במסלול זינק, בעיקר בגלל רשתות תקשורת לווייניות, וכל אחד מהם הוא לקוח פוטנציאלי למערכות מחשוב. ההשתתפות של מיקרון בגיוס מראה שגם תעשיית השבבים רואה כאן שוק.
מה עלול לעצור את זה?
הרבה. פיזור חום בחלל, למרות האינטואיציה, הוא אתגר הנדסי קשה: בלי אוויר, החום יוצא רק בקרינה, וזה דורש רדיאטורים גדולים. קרינה קוסמית מקצרת את חיי השבבים. שיגור עדיין יקר בהרבה מבניית מבנה על הקרקע. ואי אפשר לשלוח טכנאי להחליף רכיב. לכן רוב המומחים מעריכים שחוות שרתים גדולות בחלל עדיין רחוקות שנים, גם אם הלוויינים החכמים כבר כאן.
והחלק הישראלי
ישראל פיתחה במשך עשרות שנים יכולות חלל, בעיקר בתעשייה הביטחונית ובלווייני תקשורת ותצפית. רמון.ספייס מייצגת דור חדש: חברות חלל מסחריות שמוכרות רכיבים לשוק הגלובלי, ולא רק לממשלות. בשבוע שבו חברות תוכנה ישראליות מפטרות, ההשקעה בה היא עוד סימן לכך שהכסף בהייטק הישראלי זורם לחומרה ולתשתיות.
השורה התחתונה
חוות שרתים בחלל הן עדיין חזון, אבל המחשוב בחלל כבר מציאות. השלב הראשון, לוויינים שחושבים בעצמם, יוצר שוק אמיתי כבר היום. אם הוא יוביל בסוף גם למרכזי נתונים במסלול, זה יהיה אחד השינויים הגדולים בתשתית של עידן ה-AI, וחברות ישראליות כבר נמצאות בקו הזינוק.
