לפני שלושה שבועות כתבנו על ARTEX, מסגרת קוד פתוח לבדיקות חדירה שמבוססת על בינה מלאכותית, אחרי שחברת WorkOS זיהתה אותה במתקפה על מערכת פנימית שלה. אז זה נשמע כמו סיפור מוזר על ניסוי שיצא משליטה. מאז, ARTEX הפכה לאחד מכלי התקיפה המדוברים בעולם: היא מופיעה באזהרה רשמית של ה-FBI, בפריצה לחברת אבטחת המידע ברקודה, ולפי דיווח אחד גם במתקפה על הנציבות האירופית.
מה ה-FBI אומר?
בהתראת FLASH שפרסם ב-13 בנובמבר, ה-FBI מתאר שימוש ב-ARTEX לפחות מאז אוגוסט, נגד ארגונים בתחומי פיננסים, ממשל, ביטחון, טכנולוגיה, בריאות, אנרגיה ותקשורת. הנתון המטריד ביותר הוא המהירות: לפי ההתראה, בחלק מהמקרים התוקפים עברו מסימון המטרה להרשאות מנהל ברשת בפחות משלוש שעות. בדרום קוריאה, לפי הדיווחים, נפרצו כמה מוסדות פיננסיים, בעיקר כי לא הפעילו אימות דו-שלבי, ונגנב מידע אישי של כ-67 אלף בני אדם.
איך ברקודה נפרצה?
הסיפור של ברקודה ממחיש עד כמה הנקודה החלשה יכולה להיות פשוטה. לפי החברה, היא נתנה בעבר מפתח גישה לחשבון ענן לספק AI במסגרת פרויקט, ולא ביטלה אותו. התוקף מצא את המפתח בקובץ הגדרות במאגר GitHub של הספק, ובמשך כ-44 שעות, ב-1 וב-2 בנובמבר, נע בין כעשרה חשבונות ענן, הגיע למאגרי סודות והשאיר דלת אחורית. לפי ברקודה, דפוסי הפעולה תואמים את ARTEX, אבל החברה לא ייחסה את המתקפה לקבוצה מסוימת, כי הכלי זמין לכל אחד.
וגם בבריסל
ב-19 בנובמבר אישרה הנציבות האירופית שמתקפה שזוהתה באוקטובר בוצעה בעזרת כלי AI זמין לציבור. לפי הדיווחים, כמה מהמערכות הפנימיות של הנציבות שובשו לכ-10 ימים, והנציבות מסרה שלא מצאה עדות לדליפה של מידע על כלל העובדים. הנציבות לא ציינה את שם הכלי. לפי פוליטיקו, צוות הסייבר של מוסדות האיחוד, CERT-EU, זיהה בה את ARTEX, אבל זה לא אושר רשמית. זו, לפי הדיווחים, הפעם הראשונה שהאיחוד האירופי מאשר בפומבי מתקפה שבוצעה בעזרת AI.
למה זה שונה?
כלים לבדיקות חדירה קיימים שנים, ותוקפים תמיד השתמשו בהם. ההבדל הוא האוטונומיות: ARTEX לא רק מריצה סריקות שאדם בחר, היא מחליטה בעצמה מה לבדוק, מתי להעמיק ואיך להתקדם ברשת. המשמעות היא שתוקף עם מעט ידע יכול להשיג תוצאות של צוות מקצועי, ושתוקף מקצועי יכול להפעיל עשרות מתקפות במקביל. לפי הדיווחים, חוקרים מצאו ברשת יותר מ-1,600 ממשקי ניהול של ARTEX חשופים לציבור, ומפתח הכלי הסיר את המאגר אחרי המתקפות. אבל קוד פתוח שכבר הופץ לא באמת נעלם.
מה המשותף לכל המקרים?
כמעט בכל אחד מהם, הכלי לא פרץ חומה בלתי עבירה. הוא מצא דלת פתוחה: מוסדות בלי אימות דו-שלבי, מפתח ענן שנשכח במאגר קוד, הרשאות שלא בוטלו. ה-AI לא ממציא חולשות חדשות, הוא מוצא את הישנות מהר יותר מכל אדם. זה בדיוק מה שהופך אותו למסוכן: ארגונים שנשענו על כך ש"אף אחד לא ימצא את זה" גילו שמכונה מוצאת.
מה ארגונים צריכים לעשות עכשיו?
קודם כל, הבסיס: אימות דו-שלבי לכל גישה מרחוק ולכל חשבון בעל הרשאות. שנית, ניהול מפתחות: למפות את כל מפתחות הגישה שניתנו לספקים, לבטל את אלה שלא בשימוש, להגביל את ההרשאות של השאר ולסרוק מאגרי קוד, כולל של ספקים, בחיפוש אחר סודות חשופים. שלישית, זמן תגובה: אם תוקף מגיע להרשאות מנהל תוך שלוש שעות, ניטור שבודק התראות פעם ביום כבר לא מספיק.
והזווית הישראלית
לתעשיית הסייבר הישראלית יש כאן גם איום וגם הזדמנות. ארגונים ישראליים, כמו כל ארגון, חשופים לאותם כלים. מצד שני, הגל הזה מסביר את הכסף שזורם בחודשים האחרונים לחברות הגנה מבוססות AI: קורמה גויסה לפי שווי של מיליארד דולר כדי לבנות מודל AI להגנה, ו-Bay ו-Daylight גייסו עשרות מיליונים. כשהתוקפים משתמשים בסוכנים, גם המגינים צריכים סוכנים.
השורה התחתונה
ARTEX היא לא הכלי האחרון מסוגה, היא הראשון שהגיע לכותרות. המסקנה לא צריכה להיות פאניקה, אלא חזרה ליסודות: סגירת הדלתות הפתוחות לפני שמכונה תמצא אותן. ארגונים שעושים את הבסיס כמו שצריך יהיו מטרה הרבה פחות משתלמת, גם לתוקף שלא ישן אף פעם.
