בשבועיים האחרונים פרסמנו ב-Techwire עשרות כתבות על ההייטק הישראלי, וכשמסתכלים עליהן יחד, מתגלה תמונה שלא מופיעה באף כותרת אחת. אקסוניוס מפטרת 22% ממרכז הפיתוח שלה בישראל. Tastewise מצמצמת, רוב המפוטרים כאן. חברות ישראליות מגייסות מאות מיליוני דולרים, אבל חלק גדול מהן רשומות בניו יורק, והגיוס הבא של עובדים נעשה לעתים קרובות בליסבון, בוורשה או בבנגלור. ובזמן הזה, המערכת הפוליטית עסוקה בעיקר בעצמה.
הנתונים לא חדשים, ודווקא זה מדאיג. דוח מצב ההייטק של רשות החדשנות לשנת 2026 הראה ירידה של 6.5% במספר עובדי המחקר והפיתוח בישראל, לראשונה מזה עשור, וירידה בחלק של העובדים בישראל מכלל העובדים בחברות הטכנולוגיה הישראליות. אלה לא מספרים של משבר פתאומי. אלה מספרים של שחיקה איטית, מהסוג שאף אחד לא מכריז עליו, עד שיום אחד מגלים שהמנוע של הכלכלה עבר לפעול ממקום אחר.
קל להאשים את הבינה המלאכותית, והחברות עושות את זה בשמחה: "אנחנו בונים מחדש את ארגון הפיתוח סביב AI". חלק מזה נכון. אבל AI לא מסביר למה הצמצום פוגע דווקא בישראל ולא בצוותים שבחו"ל. ההסבר האמיתי פשוט יותר: מהנדס ישראלי כבר לא זול, אי הוודאות כאן גבוהה, ושנים של מלחמה, מילואים ומשבר פוליטי לימדו את ההנהלות לפזר סיכונים. כשצריך לקצץ, מקצצים במקום שנראה מסוכן.
מה צריך לקרות? לא סיסמאות על "אומת הסטארטאפ", אלא שלושה דברים מעשיים. ראשית, תקציב יציב ורב-שנתי לרשות החדשנות, שלא תלוי במשא ומתן קואליציוני. שנית, מדיניות מס שמעודדת חברות לשמור כאן את הפיתוח ואת הקניין הרוחני, ולא רק את המשרד הקטן של המייסדים. ושלישית, תשתית חישוב לאומית לבינה מלאכותית, כדי שסטארטאפ ישראלי לא יצטרך לשכור כל שעת מעבד מחברת ענן זרה. אף אחד מהצעדים האלה הוא לא ימני או שמאלני. כולם דורשים ממשלה שמתפקדת.
ההייטק הישראלי שרד מלחמות, משברים כלכליים ובועות שהתפוצצו. הוא ישרוד גם את התקופה הזאת. השאלה היא איפה. אם ההחלטות החשובות ימשיכו להידחות עד שתקום ממשלה, ואז עד שהיא תתייצב, ואז עד הבחירות הבאות, החברות לא יחכו. הן כבר לא מחכות.
אנחנו ב-Techwire נמשיך לעקוב אחרי הנתונים, גם כשהם לא נוחים, ולשאול את השאלות האלה את מי שמבקש לעמוד בראש המדינה. ההייטק הוא לא סקטור אחד מתוך רבים. הוא חצי מהיצוא של ישראל, וחלק גדול מהמסים שמממנים את כל השאר. מי שמזניח אותו, מזניח את כולם.
