כשמדברים על חוות השרתים של הבינה המלאכותית, התמונה שעולה היא של מעבדים: השבבים של אנבידיה, ה-TPU של גוגל, המתחרים של AMD. אבל מודל AI גדול לא מתאמן על מעבד אחד. הוא מתאמן על עשרות אלפי מעבדים שעובדים יחד, ומחליפים ביניהם מידע כל הזמן. אם הרשת שמחברת ביניהם איטית, המעבדים היקרים בעולם יושבים ומחכים. זו הזירה שכמעט אף אחד לא מדבר עליה, והיא אחת החשובות במרוץ.
למה הרשת כל כך חשובה
במחשב רגיל, המעבד עושה את רוב העבודה לבד. באימון של מודל AI, העבודה מחולקת בין אלפי מעבדים, וכל כמה רגעים הם צריכים לסנכרן את התוצאות. ככל שהמודל גדל, הזמן שהולך על תקשורת גדל גם הוא. לכן חברות הענן מוציאות היום סכומי עתק לא רק על מעבדים, אלא גם על מתגים, כרטיסי רשת וכבלים. מי שמוכר את הרשת מוכר חלק מכל חוות שרתים שנבנית.
החלק הישראלי: מלאנוקס
כאן נכנסת ישראל. ב-2019 הודיעה אנבידיה על רכישת מלאנוקס מיקנעם, בעסקה של כ-7 מיליארד דולר, שהושלמה ב-2020. בזמנו היא נראתה כרכישה גדולה ומוזרה לחברה של כרטיסים גרפיים. היום ברור שזו הייתה אחת העסקאות החכמות בתולדות התעשייה: הטכנולוגיה של מלאנוקס, בהן InfiniBand ובהמשך פתרונות Ethernet ל-AI, הפכה את אנבידיה מספקית מעבדים לספקית של מערכת שלמה. מרכז הפיתוח בישראל אחראי עד היום על חלק מרכזי מהטכנולוגיה הזו.
המתחרים: סיסקו, ברודקום ואריסטה
אנבידיה לא לבד. ענקיות הענן לא אוהבות להיות תלויות בספק אחד, ובוודאי לא באותו ספק שמוכר להן גם את המעבדים. לכן הן קונות גם מסיסקו, מברודקום ומאריסטה, שמקדמות רשתות Ethernet פתוחות. השבוע הראתה סיסקו כמה הזירה הזו חמה: הכנסות תחום הרשתות שלה זינקו ב-43% ל-11.1 מיליארד דולר, והיא העלתה את התחזית להכנסות מתשתיות AI מענקיות הענן בשנת הכספים הנוכחית ל-9 מיליארד דולר, מ-7.5 מיליארד.
הקרב על התקן
מאחורי התחרות עומדת שאלה טכנית עם משמעות עסקית עצומה: על איזה תקן ירוצו חוות השרתים של העתיד. InfiniBand, שפותחה במידה רבה במלאנוקס, נחשבה במשך שנים לתקן המהיר ביותר לחיבור מחשבי-על. Ethernet, התקן הנפוץ בעולם, זול ופתוח יותר, והמתחרות של אנבידיה מנסות להפוך אותו למהיר מספיק גם ל-AI. אנבידיה, שמבינה את הכיוון, פיתחה גם פתרונות Ethernet משלה. כל מי שמנצח בקרב הזה ימכור ציוד לכל חוות שרתים בעולם.
החלק הבא: אור במקום חשמל
השלב הבא בקרב כבר כאן. ככל שהמהירויות עולות, להעביר מידע בחשמל דרך חוטי נחושת נעשה קשה ובזבזני. הפתרון הוא להעביר אותו באור, דרך סיבים אופטיים ושבבים שממירים חשמל לאור ובחזרה. וגם כאן לישראל יש תפקיד: טאואר סמיקונדקטור ממגדל העמק מייצרת שבבי סיליקון פוטוניקה, וההכנסות שלה מהתחום הגיעו לכ-240 מיליון דולר ברבעון האחרון, כמעט מחצית מכל ההכנסות. טאואר צופה הכנסות שנתיות של 2 מיליארד דולר.
למה זה טוב לישראל
בניגוד לחברות תוכנה שנפגעות מה-AI, חברות התשתית נהנות ממנו ישירות. מרכז הפיתוח של אנבידיה בצפון, טאואר במגדל העמק, ועשרות סטארטאפים שעובדים על רכיבי תקשורת, כולם נמצאים בצד של מי שמוכר את "האתים" בבהלת הזהב. זה גם מסביר למה החדשות על הפרשה באנבידיה עוררו דאגה כאן: החברה היא המעסיקה הגדולה בתחום, וכל שינוי בהנהלה שלה מורגש.
מה יכול להשתבש
שלושה סיכונים. הראשון: האטה בהשקעות בחוות שרתים, שתפגע בכל השרשרת בבת אחת. השני: מגבלות יצוא, שכבר משפיעות על מכירות לסין ועלולות להחמיר בעקבות פרשת הואנג. השלישי: תחרות מבפנים. ענקיות הענן מפתחות שבבים משלהן, כמו ה-TPU של גוגל, ועשויות לפתח גם רכיבי תקשורת משלהן, ולצמצם את התלות בספקים חיצוניים.
מה לחפש בשבוע הבא
בדוחות של אנבידיה ביום שלישי, שווה להסתכל לא רק על הכנסות המעבדים, אלא גם על הכנסות הרשתות, שנבנות במידה רבה על הטכנולוגיה מישראל. אם הן ממשיכות לצמוח מהר, זה סימן שאנבידיה מחזיקה את מעמדה מול סיסקו וברודקום. אם הן מאטות, זה אולי הסימן הראשון שהמתחרות מצליחות לנגוס בעוגה.
השורה התחתונה
במרוץ ה-AI, המעבדים הם הכוכבים, אבל הרשת היא מערכת העצבים. מי ששולט בה שולט בחלק מכל דולר שמושקע בחוות שרתים. ולישראל, דרך יקנעם ומגדל העמק, יש בזירה הזו נוכחות גדולה בהרבה ממה שהגודל שלה היה מאפשר לצפות. זה אחד הנכסים האסטרטגיים של ההייטק הישראלי, גם אם כמעט אף אחד לא מדבר עליו.
