קשה למצוא בתולדות הטכנולוגיה מנכ"ל שהיה מזוהה עם החברה שלו כמו ג'נסן הואנג עם אנבידיה. הוא ייסד אותה ב-1993, ניהל אותה דרך משברים שכמעט הפילו אותה, והפך אותה מיצרנית כרטיסים גרפיים לגיימרים לתשתית של מהפכת הבינה המלאכותית. היום, אחרי פחות משבוע של פרשה, הוא כבר לא שם.
מה הואנג השאיר אחריו?
הימורים שהתבררו כגאוניים. לפני כעשרים שנה, כשרוב התעשייה ראתה במעבדים גרפיים מוצר לגיימינג, הואנג השקיע בפלטפורמת תוכנה שאפשרה להשתמש בהם לחישוב כללי. ההשקעה הזאת, שנראתה בזמנו כמו בזבוז, הפכה את אנבידיה לחברה שכל מעבדת AI בעולם תלויה בה. הוא גם רכש את מלאנוקס הישראלית, שהפכה לבסיס של עסקי התקשורת של החברה.
מה הבעיה עכשיו?
אנבידיה נבנתה כך שאדם אחד מחליט. הואנג היה ידוע בכך שעבד ישירות מול עשרות מנהלים, בלי שכבות ניהול רבות, ושקבע בעצמו את הכיוון הטכנולוגי. זה היתרון שאפשר לאנבידיה לנוע מהר יותר מכל מתחרה. עכשיו זה הסיכון: מבנה שתלוי באדם אחד לא עובד באותה צורה כשהאדם הזה איננו.
מה יקרה בטווח הקצר?
כנראה לא הרבה. מוצרי הדור הבא כבר בפיתוח, ההזמנות נחתמו לשנים קדימה, ולקוחות כמו מיקרוסופט, גוגל ו-OpenAI לא יכולים לעבור למתחרה ביום אחד. קולט קרס, שמכירה היטב את המשקיעים, תשמור על היציבות. הסכנה האמיתית היא בטווח הארוך: אם המנכ"ל הבא יהיה מנהל טוב אבל לא בעל חזון, אנבידיה עלולה לאבד את היתרון של מי שמזהה את הגל הבא לפני כולם.
והלקח
הפרשה הזאת היא תזכורת לכל חברה שבנתה את עצמה סביב מייסד אחד, ויש כאלה רבות גם בישראל: הכישרון של המייסד הוא נכס, אבל היעדר תוכנית ירושה ופיקוח הוא סיכון שמישהו ישלם עליו יום אחד. באנבידיה, המחיר שולם בתוך ארבעה ימים.
