לפני שבועיים הודיעה אינטל על רכישת קלאסיק (Classiq), חברת תוכנה ישראלית למחשוב קוונטי, תמורת כ-2.3 מיליארד דולר במזומן ובמניות, או כ-2.2 מיליארד בניכוי המזומנים שבקופת החברה. לפי הדיווחים, זו הרכישה הגדולה ביותר עד היום בתעשיית המחשוב הקוונטי בעולם. עבור תחום שרוב האנשים עדיין מכירים בעיקר מכתבות מדע פופולרי, זה סכום מפתיע. ועבור ישראל, זו הוכחה שגם בתחום הזה יש לה מקום בשורה הראשונה.
אבל מה בעצם קנתה אינטל? למה חברות ענק מוכנות לשלם מיליארדים על טכנולוגיה שעוד לא פותרת בעיות אמיתיות בקנה מידה מסחרי? ואיפה בדיוק עומדת ישראל במרוץ הזה? כדי לענות, צריך להתחיל מההתחלה.
מה זה מחשב קוונטי, בקצרה
מחשב רגיל, מהטלפון שלכם ועד מחשב העל החזק בעולם, עובד עם ביטים: יחידות מידע שהן 0 או 1. מחשב קוונטי עובד עם קיוביטים, יחידות שמנצלות תופעות של פיזיקה קוונטית ויכולות להיות במצב שמשלב 0 ו-1 בו בזמן, ולהיות "שזורות" זו בזו כך שהמצב של אחת קשור למצב של אחרת. ההסבר המדויק מסובך, אבל השורה התחתונה פשוטה: לסוגים מסוימים של בעיות, מחשב קוונטי גדול ואמין יוכל לחשב דברים שמחשב רגיל לא יוכל לחשב גם בעוד אלף שנה.
המילה החשובה כאן היא "אמין". הקיוביטים רגישים מאוד: רעש, חום או רטט קטנים גורמים להם לאבד את המידע. לכן רוב המחשבים הקוונטיים של היום הם עדיין מכונות ניסיוניות, עם מספר מוגבל של קיוביטים ושיעור שגיאות גבוה. האתגר הגדול של התחום הוא "תיקון שגיאות": לבנות מערכות שבהן קיוביטים רבים עובדים יחד כדי לייצר קיוביט "לוגי" אחד שאפשר לסמוך עליו. החברות הגדולות מעריכות שזה יקרה בשנים הקרובות, אבל איש לא יודע בדיוק מתי.
מה קלאסיק עושה
כאן נכנסת קלאסיק. אחת הבעיות של התחום היא שכל יצרן חומרה בונה את המחשב שלו אחרת. יש מחשבים שמבוססים על מעגלים מוליכי-על שמקוררים לטמפרטורה קרובה לאפס המוחלט, יש כאלה שמבוססים על יונים לכודים, על אטומים ניטרליים, על פוטונים או על קיוביטים מסיליקון. כתיבת תוכנה שמתאימה לכל אחד מהם היא עבודה קשה ויקרה, בערך כמו לכתוב תוכנה בשפת מכונה.
קלאסיק פיתחה פלטפורמה שמאפשרת לכתוב אלגוריתמים קוונטיים ברמה גבוהה, והמערכת מתרגמת אותם אוטומטית למעגלים שיכולים לרוץ על סוגים שונים של מחשבים. זה דומה למה שעשו שפות התכנות המודרניות למחשבים הרגילים: מתכנת לא צריך לדעת איך בנוי המעבד כדי לכתוב תוכנה. לפי Ynet, החברה גייסה עד היום יותר מ-200 מיליון דולר ומעסיקה כ-130 עובדים.
אינטל מפתחת חומרה קוונטית שמבוססת על קיוביטים מסיליקון, טכנולוגיה שקרובה לתהליכי הייצור של השבבים הרגילים שלה. השילוב עם קלאסיק אמור לתת לה מערך שלם, מהחומרה ועד התוכנה. לפי הדיווחים, אינטל התחייבה שקלאסיק תמשיך לתמוך גם בחומרה של מתחרות. העסקה כפופה לאישורים רגולטוריים וצפויה להיסגר במחצית הראשונה של 2027. בין הנהנים המרכזיים, לפי הדיווחים, נמנות קרן Entrée Capital, שמחזיקה כ-15% מהמניות, וקרן Team8, שמחזיקה כ-8%.
Quantum Machines והמחשב בתל אביב
קלאסיק היא לא החברה הישראלית היחידה בתחום, ואולי גם לא הבולטת ביותר. Quantum Machines מפתחת מערכות בקרה למחשבים קוונטיים: החומרה והתוכנה ששולטות בקיוביטים, שולחות אליהם פולסים ומודדות את התוצאות. זה אחד החלקים הקריטיים בכל מחשב קוונטי, ומעבדות וחברות רבות בעולם משתמשות במערכות של החברה. בפברואר 2025 גייסה Quantum Machines 170 מיליון דולר בסבב C, וסך הגיוסים שלה הגיע ל-280 מיליון דולר.
Quantum Machines גם מפעילה את המרכז הישראלי למחשוב קוונטי (IQCC) באוניברסיטת תל אביב, שנפתח ב-2024. המרכז, שהוקם בתמיכה של תוכנית לאומית בהיקף של כ-100 מיליון שקל, מאפשר לחוקרים ולחברות בישראל לגשת למחשבים קוונטיים מסוגים שונים, במקום לחכות לגישה בענן של חברות זרות. זו תשתית שחשובה במיוחד לחברות צעירות, שאין להן אפשרות לקנות מחשב קוונטי משלהן.
ורשות החדשנות כבר מסתכלת קדימה. היא פרסמה קול קורא בהיקף של כ-100 מיליון שקל להקמת מרכז קוונטי נוסף, מדור שני, עם דרישה מעניינת: המרכז צריך לשלב לפחות שלוש ארכיטקטורות חומרה שונות, שיתחרו זו בזו. ההיגיון ברור: איש לא יודע עדיין איזו טכנולוגיה תנצח, ולכן עדיף לא להמר על סוס אחד. ההגשה לקול הקורא נסגרה באוקטובר, והזוכה עוד לא הוכרז.
הגל החדש
מסביב לשתי החברות האלה צמח בשנים האחרונות אקוסיסטם שלם. לפי מפה שפרסם כלכליסט, פועלות בישראל יותר מ-20 חברות קוונטיות. Quantum Art, שמפתחת מחשב קוונטי המבוסס על יונים לכודים, הרחיבה באפריל את סבב A שלה ל-140 מיליון דולר, וסך הגיוסים שלה הגיע לכ-200 מיליון. Q-Factor, שמפתחת מחשב המבוסס על אטומים ניטרליים, יצאה מהסטלת' עם גיוס סיד של 24 מיליון דולר. ו-Quantum X Labs, שנסחרת בנאסד"ק, צירפה בחודש שעבר את פרופ' דניאל פרידמן, חוקר עם רקע בגוגל, מיקרוסופט ו-IBM, כדי לחבר בין בינה מלאכותית לטכנולוגיות קוונטיות.
לפי ספירה של כלכליסט, חמש חברות קוונטיות ישראליות גייסו ב-2025 כמעט 500 מיליון דולר. זה עדיין רחוק מהסכומים שזורמים לבינה מלאכותית או לסייבר, אבל עבור תחום שלפני עשור כמעט לא היה קיים בישראל כתעשייה, זו קפיצה חדה. השאלה היא אם הקצב יימשך. נתונים ראשוניים מצביעים על כך ש-2026 הייתה שנה איטית יותר בגיוסים, אבל רכישת קלאסיק עשויה לשנות את התמונה: כשמשקיעים רואים אקזיט של 2.2 מיליארד, הם מוכנים לשים כסף על החברה הבאה.
למה זה חשוב לכולנו
קל לחשוב שמחשוב קוונטי הוא נושא לפיזיקאים בלבד. אבל יש תחום אחד שבו הוא נוגע כבר עכשיו לכל מי שמשתמש באינטרנט: הצפנה. רוב ההצפנה שמגינה היום על חשבונות הבנק, על התכתובות ועל העסקאות ברשת מבוססת על בעיות מתמטיות שמחשב רגיל לא מסוגל לפתור בזמן סביר. מחשב קוונטי גדול ואמין יוכל לפתור חלק מהן, ולפרוץ את ההצפנה הזו.
זה עוד לא קרה, וכנראה לא יקרה מחר. אבל מומחי אבטחה מזהירים מתרחיש שנקרא "אסוף עכשיו, פענח אחר כך": גורמים עוינים אוספים כבר היום מידע מוצפן, מתוך הנחה שיוכלו לפענח אותו בעתיד. לכן ארגונים וממשלות כבר מתחילים לעבור להצפנה "פוסט-קוונטית", שאמורה לעמוד גם בפני מחשבים קוונטיים. מכון התקנים האמריקאי NIST פרסם ב-2024 את התקנים הראשונים להצפנה כזו, והמעבר אליה יימשך שנים. זו גם הזדמנות לחברות סייבר ישראליות.
מעבר להצפנה, התחומים שבהם מחשב קוונטי צפוי להועיל ראשון הם סימולציה של מולקולות וחומרים, למשל לפיתוח תרופות, סוללות או דשנים, ובעיות אופטימיזציה מורכבות, כמו תכנון מסלולים או ניהול תיקי השקעות. כאן גם נכנסת הבינה המלאכותית: יש מי שמאמינים שהשילוב בין השניים, שבו AI עוזר לתכנן ולהפעיל מחשבים קוונטיים, וקוונטים עוזרים לפתור בעיות שה-AI לא מסוגל להן, יהיה אחד התחומים החמים בעשור הקרוב.
השאלה הגדולה
כמו בסייבר, גם בקוונטים עולה השאלה אם ישראל תצליח לבנות חברה גדולה שתישאר כאן, או שהחברות הטובות יימכרו לענקיות זרות ברגע שיוכיחו את עצמן. אינטל, למשל, הבטיחה שקלאסיק תמשיך לפעול, אבל ההחלטות הגדולות יתקבלו מעכשיו בארה"ב. בדה מרקר כבר שאלו אם אינטל, שרכישות קודמות שלה לא תמיד הצליחו, תדע לממש את הפוטנציאל הפעם.
מצד שני, יש סיבות לאופטימיות. לישראל יש בסיס אקדמי חזק בפיזיקה, במכון ויצמן, בטכניון, באוניברסיטאות תל אביב, העברית ובר-אילן. יש לה ניסיון בבניית חברות דיפ-טק שמשלבות חומרה ותוכנה, ויש לה עכשיו גם הוכחה שמשקיעים ורוכשים מוכנים לשלם על חברות קוונטיות. אם המדינה תמשיך להשקיע בתשתיות, כמו המרכז הלאומי והמרכז מהדור השני, הסיכוי לבנות כאן תעשייה של ממש גדל.
המחשב הקוונטי שיחליף את המחשב הרגיל כנראה לא יגיע בקרוב, ואולי אף פעם לא יחליף אותו לגמרי. אבל המרוץ לבנות אותו כבר מתנהל, בכסף אמיתי ובמיליארדים. השבוע, כשישראל עוסקת בעיקר בבחירות בארה"ב, בדוחות של חברות השבבים ובפיטורים בחברות התוכנה, כדאי לזכור שבמעבדות בתל אביב, ברחובות ובחיפה נבנה אולי התחום הבא שבו ישראל תופיע בכותרות.
