כשאתר של בנק, משרד ממשלתי או חנות מקוונת קורס פתאום, הנטייה היא לחשוב שמישהו פרץ אליו. אבל לא פעם, אף אחד לא נכנס לשום מקום. האתר פשוט הוצף. זו מתקפת DDoS (Distributed Denial of Service), מתקפת מניעת שירות מבוזרת, אחת הצורות הוותיקות והנפוצות של מתקפות סייבר, ובשנים האחרונות גם אחת שגדלה הכי מהר.
הרעיון פשוט. כל אתר יכול לטפל רק בכמות מסוימת של בקשות בבת אחת, כמו קופה בסופר שיכולה לשרת מספר מוגבל של לקוחות. במתקפת DDoS, התוקף שולח מכמויות עצומות של מחשבים בו זמנית כל כך הרבה בקשות, שהאתר לא מסוגל לטפל בהן, והלקוחות האמיתיים לא מצליחים להיכנס. המחשבים האלה הם לרוב "בוטנט": אלפי ולפעמים מיליוני מכשירים שנפרצו בלי ידיעת בעליהם, כמו מצלמות אבטחה, נתבים ומחשבים ביתיים, שמופעלים יחד מרחוק.
יש כמה סוגים של מתקפות. חלקן מכוונות לרשת עצמה, ומנסות לחסום את "הצינור" שמחבר את האתר לאינטרנט בכמויות ענק של מידע. אחרות מכוונות לשכבת היישום, ומחקות משתמשים אמיתיים שמבקשים דפים או מבצעים חיפושים, כך שקשה יותר להבחין בהן. לפי דוחות של Akamai, מתקפות DDoS על המגזר הפיננסי נמשכות השנה הרבה יותר זמן מבעבר, ומתקפות בשכבת היישום הכפילו את עצמן בתוך שנתיים, בין היתר בזכות כלי בינה מלאכותית ובוטנטים להשכרה.
מי עומד מאחוריהן? לפעמים קבוצות האקטיביסטים, שרוצות להביע מחאה ולהביך מוסד או מדינה. ישראל, למשל, מותקפת בקביעות במתקפות כאלה על רקע פוליטי. לפעמים אלה עבריינים שדורשים כופר כדי להפסיק את המתקפה, ולפעמים מתחרים או גורמים מדינתיים. היום אפשר "לשכור" מתקפת DDoS ברשת בסכומים נמוכים, מה שהופך אותה לנגישה כמעט לכל אחד.
איך מתגוננים? רוב הארגונים לא מתמודדים עם זה לבד, אלא משתמשים בשירותי הגנה של חברות כמו Akamai, Cloudflare ואחרות, שמסננות את התעבורה ומעבירות לאתר רק בקשות אמיתיות. אבל כפי שמזהירות חברות כמו מייזבולט הישראלית, עצם קיומה של הגנה לא מבטיח שהיא מוגדרת נכון, ולכן חשוב לבדוק אותה באופן קבוע. ולמשתמשים הפרטיים יש תפקיד קטן אבל חשוב: לעדכן ולהחליף סיסמאות ברירת מחדל במצלמות ובנתבים, כדי שהמכשירים שלהם לא יהפכו לחלק מבוטנט.
