כשמדברים על ההייטק הישראלי, רוב האנשים חושבים על סטארטאפים של אפליקציות וסייבר. אבל אחד המנועים הגדולים והיציבים של הכלכלה הישראלית הוא דווקא תעשייה ותיקה, שקטה ותובענית: שבבים. ובעידן הבינה המלאכותית, שבו שבבים הפכו לנכס האסטרטגי החשוב בעולם, המעמד של ישראל בתחום שווה יותר מאי פעם.
הסיפור מתחיל לפני עשרות שנים. אינטל פתחה מרכז פיתוח בחיפה כבר בשנות ה-70, ומאז מפתחים בישראל חלק ממעבדי החברה החשובים, ומפעל הייצור שלה בקריית גת הוא אחד הגדולים בתעשייה הישראלית. ב-2017 קנתה אינטל את מובילאיי הירושלמית. אנבידיה רכשה את מלאנוקס הישראלית, ובנתה על בסיסה את אחד ממרכזי הפיתוח הגדולים שלה מחוץ לארה"ב, שמפתח רכיבי תקשורת קריטיים לשבבי ה-AI שלה. גם אפל, גוגל, מיקרוסופט ואמזון מחזיקות בישראל צוותים שמפתחים שבבים.
לצד הענקיות פועלת שרשרת שלמה של חברות ישראליות: נובה וקמטק מייצרות מערכות מדידה ובדיקה לייצור שבבים, טאואר מייצרת שבבים לפי הזמנה במגדל העמק, וחברות כמו Applied Materials ו-KLA מפתחות כאן ציוד. בשבוע האחרון לבדו דיווחו נובה, קמטק וטאואר על רבעוני שיא. זה לא מקרה: כל אחת מהן נמצאת בנקודה אחרת בשרשרת של שבבי הבינה המלאכותית.
למה דווקא ישראל? שלוש סיבות. הראשונה היא כוח האדם: מהנדסי חשמל, פיזיקאים ומומחי אופטיקה, שחלקם הוכשרו ביחידות הטכנולוגיות של הצבא וחלקם בטכניון ובאוניברסיטאות. השנייה היא הניסיון המצטבר: עשרות שנים של עבודה עם הענקיות יצרו דורות של מהנדסים ומנהלים שיודעים לבנות שבבים מורכבים. השלישית היא המבנה: חברות השבבים בישראל לא נשענות רק על רעיון חכם, אלא על ידע עמוק שקשה מאוד להעתיק.
ולמה זה חשוב עכשיו? כי תעשיית השבבים יציבה יותר מתעשיית התוכנה. היא דורשת מפעלים, ציוד ומומחיות, והיא פחות חשופה להחלפה בבינה מלאכותית. בזמן שחברות תוכנה מפטרות, חברות השבבים מגייסות. האתגרים קיימים, ובהם התחרות העולמית על מהנדסים, המחזוריות של התעשייה והתלות בלקוחות בודדים, אבל בעשור הקרוב השבבים עשויים להיות העוגן החשוב ביותר של ההייטק הישראלי.
